תערוכת הציורים של האמנית החיפאית שולי קרמזין, המוצגת בחודש מאי ב”חלונות המוזיאליים”, בקניון רמת אביב, מציגה עבודות מלאות צבע והשראה החושפות עולם פנימי אישי עשיר של האמנית.

הגלוי והנסתר, הפנים והחוץ, סמלים אניגמאטיים ודמויות המשורטטות בסגנון ריאלסטי חיים זה לצד זה על הבד, בהרמוניה מופלאה ומעוררים את הצופה לחקירה ולהתחקות אחר עולם זה.

רשמים מאפריקה מובעים על ידי דמות האם הנושאת את תינוקה על הגב עטופה בבד פסים שחור לבן שהוא המשך ישיר לזברות הפוסעות לצידה. ברקע משורטטים עצים אפריקאיים וג’ירפות בקו  ושרטוט חופשי בקו  של מעין כתב או מבנים בלתי מפוענחים.

בציור אחר מישירה מבט אל הצופה דמות של גבר האוכל נקניקיה  בלחמניה, בידו שטר של דולר  – מותגים אמריקאים המהווים חלק משגרת חיינו. על רקע של “נוף” המשובץ במושבים המזכירים את העיצוב בחנויות ה”פאסט פוד”, מתעוררת תחושת האי נוחות והתהייה לגבי החיים בעידן שלנו שבהם את הנוף הכפרי והנאיבי החלפנו במזון מהיר ותעשייתי.

בעבודה אחרת מתכתבת האמנית עם המיתוס של חוה והתפוח, בציור דמות של אשה צעירה ויפה המושיטה לצופה רימון שמימדיו גדולים מראשה, למותניה ספירלה, וברקע, אורנמנטיקה הדורשת פיענוח.

תרנגול הכפרות בידיו של הרבי המלמד ילדים רכים בשנים, ולצידו יד האוחזת עיפרון ומשרטטת דמויות וחיות כמו בציורי ילדים מצביעה על הביקורת של האמנית על החינוך הדתי האורתודוכסי, שכבר מגיל כה צעיר לא מאפשר לילדים להשאר בעולם של תום ודמיון.

שתי יענים הטומנות ראשיהן בחול וביניהן דמות גבר צעיר השעון על עמוד יווני בפרופורציה מוקטנת מעורר שאלות ותהיות לגבי מה מקודש בחיינו וממה אנחנו מעדיפים להתעלם ולהכניס ראשינו לחול.

העבודות המשלבות בין הסגנון הריאליסטי, הגרפי והסימבולי יוצרות שפה אישית  של האמנית, שפה מרתקת וייחודית, כשכמעט כל עבודה היא מעין כתב חידה הדורש פענוח.

איילת אמוראי-בירן. מאי, 2012