שולי קרמזין – אמנית (מאת דניאל כהנא-לוינזון) ילידת ישראל 1955, גדלה והתחנכה בקרית חיים.

כבר מנעוריה נחשבה לציירת כשהיא נעה בין סגנונות וטכניקות ומחפשת את טביעת האצבע האישית.

כיום כשמאחוריה שנים רבות של עיסוק באמנות ולימודים אקדמיים ( B.A בפילוסופיה), יצירתה שופעת, מגובשת, מעניינת ומפתיעה. בשנה החולפת פתחה את הסטודיו בפני אנשי מקצוע וגלריות מתוך כוונה להציג את יצירתה, לייצר קשרים, ולהיכנס לעולם האמנות.

סגנון יצירתה הוא לרוב פיגורטיבי וכמעט תמיד נרטיבי. היא מרבה לצייר דיוקנאות, ודרך הציור היא מבקשת לחקור מצבים תחושות ודימויים. האירועים האובייקטיביים והסובייקטיביים הסובבים אותה באים לידי ביטוי בנושאי הציור מחד ובסגנון הצבעים מאידך.

התבוננות בציוריה מגלה לצד הדיוקנאות גם נופים, לעיתים פנטסטיים ולעתים ריאליסטים, המשמשים כתפאורה ממש כמו במחזה המועלה על במה.

שולי ילידת ישראל והחינוך שקיבלה בית הוריה חשף אותה לאמנות ונתן לה ולכישרון החבוי בה חיזוקים. כיום כשמאחוריה שנים רבות של עיסוק באמנות ולימודים אקדמיים היא חוזרת כמי שעברה מטמורפוזה באמצע חייה ויצירתה מגובשת, שופעת, מעניינת ומפתיעה.

ציוריה כמו השתלטו עליה ללא הכנה מוקדמת, והיא מנסה להעלות על הבד סצנות ואירועים מחיי היום יום שנצרבו בזיכרון ונמהלים בדמיון. האירועים האובייקטיביים והסובייקטיביים הסובבים אותה באים לידי ביטוי בנושאי הציור תוך שהיא מתאימה את הסגנון והשפה האישית לסצנה שבראשה.

סגנון יצירתה הוא לרוב פיגורטיבי וכמעט תמיד נרטיבי, הסיפור הוא חלק בלתי נפרד מהציור. היא מציירת אך בו בזמן גם מספרת. שולי מרבה לצייר דיוקנאות, לרוב את אלו הקרובים אליה. באמצעות הציור היא מעמיקה את הקשר בינה לבין האנשים המצוירים ועל ידי כך מגיעה לרמה של מחקר על מצבים ותחושות הנוצרים ביחסים בין בני האדם.

אתמקד במספר ציורים המתארים את בניה של שולי בסצנות המתרחשות במקומות שונים כשהסט מהווה תפאורה. חלק מציוריה של שולי נסמכים על צילומים וכאשר הם עוברים אל הבד הם מורכבים באופן חדש תוך שהיא שומרת על חלקים ומשנה אחרים. בציור “בר ודין” 2004 מציגה שולי שניים מבניה בכרונולוגיה הפוכה, כשבין בר הקטן ביותר ובין דין הגדול ביותר ישנם יחסי קרבה המייצרים סיפור קצר אך גם מאירים את כל נושא היחסים בין ילדים והורים ובין האחים במשפחה. בר מפריח בלונים מסבון ודין שותף לחוויה ורק לרגע מציץ אל המצלמה, אל הציירת. תפישתה הריאליסטית של שולי מבקשת להיות נאמנה למקור הצילומי, והפרטים והדיוק חשובים לה. יש עיסוק באופי ובאישיות של הדמויות, וגם אם לנו כצופים לא הכל ברור חלקים נוספים של הפאזל מתגלים ביצירות נוספות. שולי מרבה לצייר את הקרובים אליה ובניה חמישה במספר הופכים, כל אחד בתורו, למודל דרכו מספרת שולי את קורות חייה.

כמו אצל ציירים רבים הסיבה העיקרית לציור היא היכולת לתפוש את האובייקט על ידי הראיה ולא על ידי ידיעה. שולי בוחרת לעסוק גם בחקירה האימננטית לשפת הציור וגם לבנות עלילה וזאת למרות החדירה הפסיכולוגית שכמעט מתבקשת מסוג של ציור ריאליסטי.

בציור נוסף “מציץ בקרואטיה” משנת 2012 מציירת שולי נוף קסום של מפרץ, סירות וירוק וכחול מכל עבר, אל הציור נכנס ראשו של בנה המציץ לרגע. שולי מטעינה את הציורים כמו בכתב חידתי ומבקשת מן הצופה להיות חלק בתהליך הפענוח. היא מעבדת ומביימת את הסצנות אותן הוא מציירת, ובכך מחזקת את משמעותן. נראה כי גם מעבר למשמעות המקומות טעוני הזיכרונות המוסתרים בתיאורי הנוף השלו, מציבה שולי תפישה מחודשת של האדם אל מול הטבע. הבחירה וההתבססות על צילום משפחתי האוצר בחובו זיכרונות חזקים, הוא כשלעצמו הצהרה הבאה לספר לנו על המקורות האיתנים של היוצרת. האמנית מציבה את עצמה כאימא וגם אם היא אינה מופיעה בציור, היא בהחלט נוכחת בו כמחנכת, תומכת, כמגלה את העולם בפני צאצאיה, מלמדת אותם על עולמות אחרים.

ציור נוסף “ארבעה מחמישה” שוב עוסק בבנים שגדלו ומהווים את היצירה החשובה ביותר שיצרה שולי. יותר מכל בולט החיוך הניבט מפניהם, שכשהם חבוקים ומביטים אליה, אלינו. הציור הזה גם מגלה ומנהל דיאלוג עם האם הגדולה, האמנית היוצרת וגם מרמז על חסרונו של הבן החמישי. הוא מגלה את האם במשמעות של סוד החיים, סוד שיתכן ומתבטא באמצעות סממנים חיצוניים (סימנים פיזיוגנומים מוכרים הטעונים בגנטיקה המשפחתית- החיוך הדומה וצורת העיניים). הציור מגלה את האם הגדולה, ועושה את דרכו אל האהבה הגדולה המתבטאת ב”יחד” החזק מכל דבר שבעולם. לכן גם אם הציורים אינם מציגים את הציירת הם בהחלט עוסקים בה, מספרים כמו ספר זיכרונות, או אלבום משפחתי האוצר בחובו מאורעות וסיפורים רבים ומעניינים.

שולי יוצאת מידי בוקר אל הרפתקה חדשה כשהיא עמוסה בכישרון, בשפע רעיונות ובלב מלא אהבה אל העולם. ואנו כצופים נהנים וחווים עימה את הדרך.

שולי חברה באגודת הציירים והפסלים בחיפה ומחזיקה סטודיו בחיפה אליו היא מגיעה מידי בוקר. שולי היא גם אם לחמישה בנים מקסימים ובמקצועה היא משמשת כעורכת ומתרגמת עבודות גמר לדוקטורט.

דניאל כהנא-לוינזון
אוצר, 2012
תערוכות – עמוד ביוגרפיה